תרגול יבש הוא הדבר הקרוב ביותר לקיצור דרך שיש בעולם הזה. הוא לא עולה כלום, הוא לא דורש מטווח, והוא משפר בדיוק את החלקים שהכי מתפרקים תחת לחץ. ולמרות זאת רוב האנשים או לא עושים אותו, או עושים אותו בצורה שלא מועילה.
הכלל הראשון הוא בטיחות, ואין כאן פשרות. פורקים את הנשק, מוציאים את המחסנית מהחדר, בודקים בעין וביד, ומוציאים את כל התחמושת מהחדר שבו מתאמנים. פיזית, לחדר אחר. רוב תאונות התרגול היבש קרו למי שהיה בטוח שהנשק ריק.
הכלל השני הוא כיוון. תכוון למשהו שיעצור כדור אם משהו ישתבש. קיר חיצוני, ארון מלא ספרים. לא דלת פנימית ולא קיר גבס שמאחוריו סלון.
מה מתרגלים. אחיזה ראשונה בנרתיק, שליפה עד קו הירי, ולחיצה מבוקרת בלי להזיז את הכוונות. עשר דקות, אותה תנועה, לאט. מהירות מגיעה מזה שהתנועה נכונה, לא מזה שניסית לעשות אותה מהר.
ומה שלא לעשות: לא לתרגל שעה. הריכוז נגמר הרבה לפני, ומהרגע הזה אתה מתרגל שגיאות. עשר דקות טובות עדיפות על שעה של תנועות אוטומטיות.